פסק-דין בתיק ע"פ 7045/12

כבוד השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' אינפלד) בת"פ 9751-04-11 מיום 3.9.2012, בו הושתו על המערער: שנת מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; ששה חודשי מאסר על תנאי שהמערער לא יעבור עבירות אלימות במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; פיצוי למתלונן בסך 4,000 ש"ח, בתוך שנה ממועד גזר הדין. העונשים הושתו לאחר שהמערער הורשע לפי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן לצורכי הסדר טיעון בעבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

עובדות כתב האישום המתוקן

1.        המתלונן עבד במועדוני בילוי שונים בבאר-שבע. על רקע עבודתו סירב המתלונן מספר פעמים לאפשר למערער (נאשם 1) להיכנס למועדוני הבילוי. ביום 20.3.2011 הגיע המערער עם אחרים למועדון "הבארוק" והמתלונן סירב להתיר להם להיכנס. בתגובה לכך גמלה בליבו של המערער החלטה להצית את רכבו של המתלונן. לשם כך התקשר המערער לנאשם 3 ביום 22.3.2011 בשעות הערב וביקש ממנו שירכוש עבורו דלק. הנאשם 3 נענה לבקשתו, ובסמוך לשעה 23:00 הגיע לתחנת הדלק, רכש שלושה ליטר בנזין אותם מילא בשני בקבוקים שהביא למערער. סמוך לאחר שקיבל המערער מידי נאשם 3 את הבקבוקים המלאים בבנזין, הגיע המערער אל רכבו של המתלונן ושפך בנזין בשלושה מוקדים על הרכב, בחלקו הקדמי והאחורי ואז הצית את הבנזין על מנת להצית את הרכב ונמלט מהמקום.  כתוצאה ממעשיו של המערער אחזה האש ברכבו של המתלונן וסמוך לאחר מכן נופצו זגוגיותיו של הרכב כתוצאה מהחום והרכב עלה באש. בשל השריפה נגרם נזק רב לרכב והוא הוכרז כאובדן מוחלט.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי ועיקרי גזר הדין

2.        המערער ותסקיר שירות המבחן בעניינו: המערער היה נתון במעצר משך כ-50 ימים, לאחר מכן שהה בתנאים מגבילים כ-14 חודשים, כמחציתם במעצר בית מלא. המערער יליד 1990 ללא הרשעות קודמות למעט עבירה צבאית אחת של "העדר מן השירות". מתסקיר שירות המבחן עלה כי בעת שירותו הצבאי נעדר המערער למשך שבעה חודשים ונשפט לארבעה חודשי מאסר. לאחר מכן שוחרר משירות צבאי בגין אי התאמה למסגרת הצבאית. לדברי המערער הרקע להיעדרותו מן השירות היה כלכלי ונבע מאכזבתו מכך שלא אושר לו לסייע בפרנסת המשפחה. עם זאת ציין שירות המבחן כי גם לאחר השחרור מהצבא לא התמיד המערער במקום עבודה קבוע. כן עלה מתסקיר שירות המבחן כי המערער חבר לחבורה שולית ובנסיבות מסוימות פוחתת יכולתו לרסן את תגובותיו האימפולסיביות. שירות המבחן עמד על כך שמעצר הבית וההליכים המשפטיים אפשרו למערער להתחיל בתהליך של ביקורת והתבוננות עצמית והמערער אף החל בתהליך שיקומי מסוים. לעמדת שירות המבחן, ענישה על דרך של מאסר בפועל עלולה לפגוע בתפקודו של המערער בעתיד ואף להעמיק אצלו דפוסים עבריניים. לכן המליץ שירות המבחן להשית על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

3.        בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי כי יש להילחם נגד תופעת הנקמה האישית במיוחד כאשר הנקמה היא "פעולת תגמול" למעשים חוקיים לגמרי, שמא אזרחים רגילים יחששו לנהוג בחופשיות במקומם או בתפקידם. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהפגיעה ברכוש בנסיבות העניין היא פגיעה כלכלית קשה במתלונן ובנוסף פגיעה בניידות שלו. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי את הסיכון הרב הכרוך בהצתה ופוטנציאל ההיזק הכבד של העבירה שבנדון. בית המשפט המחוזי ציין כי במקרה דנן מדובר אמנם בהצתת כלי רכב במרחב פתוח אך אין מדובר במקום נידח אלא ברחובה של עיר בשכונת מגורים ולכן במעשיו של המערער הייתה טמונה סכנה להתפשטות השריפה. בית המשפט המחוזי הטעים כי מדובר במעשה מתוכנן תוך שהמערער הפגין נחישות לצור השגת מטרתו.

4.        בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בגזר דינו כי תיקון 113 לחוק העונשין אינו חל בנסיבות העניין אך אין להתעלם מהעיקרון המנחה שעוגן בתיקון לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין העבירה לבין העונש. בשים לב לעקרון זה קבע בית המשפט כי יש לתת את הדעת לסבל הרב שנגרם כתוצאה מהצתות. בית המשפט המחוזי ציין כי הפסיקה המקלה שהגיש הסנגור לעניין ריצוי עונש בעבודות שירות ומאסרים מותנים תקפה לגבי פרק הזמן שלפני חקיקתו של תיקון 113 לחוק העונשין וכן לפני השריפה בכרמל הידועה בכינוי "אסון הכרמל". בית המשפט המחוזי הטעים כי ענישה כזו לא תהיה הולמת למעט מקרים חריגים בנסיבות בהן לא מדובר בהצתה שמקורה בזדון. יחד עם זאת, גרס בית המשפט המחוזי כי לא יהיה זה נכון להחמיר את רמת הענישה בבת אחת.

5.        עוד ציין בית המשפט המחוזי כי יש לקחת בחשבון בעניינו של המערער את העובדה כי לא הורשע בפלילים בעבר, את גילו הצעיר והנסיבות האישיות עליהן עמד שירות המבחן. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כנסיבה לקולא את העובדה שהמערער שיתף פעולה עם שירות המבחן. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בשיקול של חשש להעמקת דפוסים עבריניים עליו עמד שירות המבחן כדי להצדיק הימנעות מהשתת מאסר בפועל ולו ברף הנמוך של טווח הענישה הראויה. בהקשר זה הוסיף בית המשפט המחוזי כי לא מדובר במי שהתנהגותו ערב ביצוע העבירה הייתה חיובית ולמופת. בנוסף לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי יש להתחשב בעצם ההודאה, בחיסכון בזמן שיפוטי, בהבעת חרטה וצער מצד המערער כמו גם בתקופה הממושכת בה שהה המערער בתנאים מגבילים. עוד נתן בית המשפט המחוזי משקל לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. משכך הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא.

6.        לשם שלמות התמונה יצויין כי בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם 3 והשית עליו עבודות לתועלת הציבור, מאסר מותנה, צו מבחן ופיצוי לטובת המתלונן בסך 1,500 ש"ח, תוך שציין כי עניינו של נאשם זה שונה לחלוטין מעניינו של המערער וכי הוא הורשע בעבירת סיוע בלבד.

נימוקי הערעור

7.        המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד נס בן נתן - טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משנשען בגזר דינו על תיקון 113 לחוק העונשין יתר על המידה חרף העובדה כי התיקון אינו חל בנסיבות העניין. בנוסף לכך טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל ההולם לנסיבותיו האישיות, גילו הצעיר וסיכויי שיקומו. המערער מדגיש כי הוא נעדר עבר פלילי. עוד מדגיש המערער את נסיבות חייו הקשות שלא טופלו כראוי. המערער מדגיש כי גם אם יש להחמיר בענישה בעבירות הצתה הרי שנסיבותיו אינן מצדיקות חריגה משמעותית מהמלצת שירות המבחן באופן הגודע את ההליך הטיפולי בו החל. במסגרת שירות המבחן שולב המערער בקבוצה טיפולית של עצורי בית ובקבוצת הכנה לטיפול ממוקד מטרה. כמו כן טוען המערער כי על הנאשם הנוסף שהורשע בסיוע להצתה הושתו עבודות לתועלת הציבור ומאסר מותנה ולפיכך נוצר פער בלתי רצוי בענישה כאשר מעשיו של הנאשם הנוסף עולים כדי סיוע ברף הגבוה. המערער מוסיף וטוען כי מקרה "אסון הכרמל" שזור כחוט השני בגזר הדין הגם שאין הוא רלבנטי למקרה דנן. מכל הטעמים שלעיל עותר המערער לאימוץ המלצת שירות המבחן ולהקלה בעונשו.

תסקיר עדכני

8.        בתסקיר משלים שהוגש לעיונו של בית משפט זה המליץ שירות המבחן על שילובו של המערער בקבוצה טיפולית באופן שיאפשר לו לבחון את נסיבות הסתבכותו, התנהלותו הכללית בחייו וחיזוק וגיבוש אישיות חיובית תוך מניעת רצידיביזם. שירות המבחן ציין כי הוא מודע לחומרת המעשים אך יחד עם זאת הוא סבור כי ענישה של מאסר בפועל יש בה כדי להעמיק את מעורבותו העבריינית של המערער.

תגובת המשיבה

9.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון - עתרה לדחיית הערעור. המשיבה טוענת כי מדובר בעונש הולם ומדוד שאינו חורג ממתחם מדיניות הענישה בעבירות ובנסיבות דומות. המשיבה הפנתה לפסיקתו של בית משפט זה בגדרה הושתו עונשים כבדים יותר מאלו שהושתו על המערער. המשיבה עמדה על הסכנה הרבה הטמונה בעבירות הצתה ועל החומרה היתרה של נסיבות ביצוע העבירה דנן, נקמה כנגד המתלונן שביצע את תפקידו תוך פגיעה ברכב חדיש שנרכש על ידי המתלונן. המשיבה מדגישה כי בית המשפט המחוזי פירט את הנימוקים לקולא בעניינו של המערער וניכר כי הביאם בחשבון במסגרת מלאכת האיזון בין שיקולי הענישה הנוגדים. המשיבה סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי משבחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן בנסיבות העניין. מכל הטעמים דלעיל מבקשת המשיבה לדחות את הערעור.

           בדיון שלפנינו הודיע המערער כי הוא מוכן לשלם פיצוי מוגדל על מנת להביא להקלה בעונשו.

דיון והכרעה

10.      לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, שמענו בקשב רב את השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים ועיינו באסמכתאות אליהן הפנו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.